עזרה בסוגיה חוקית ומוסרית

לפני כחודשיים צילמתי את הבחורה בשכונה שלנו. כמובן שהיא ראתה אותי וגם נתנה לי אישור להקליק. כשהיא שאלה בשביל מה אני מצלמת לא אמרתי שיש מטרה מיוחדת כי אז באמת לא היתה. החלפנו מספרי טלפון כדי שתוכל לראות את התמונות. מאוחר יותר גם פגשתי אותה ברחוב ואמרתי לה שיצאו התמונות אבל היא לא חזרה אלי. בימים אלו אני מעלה כמה תמונות בקפה השכונתי ורציתי לדעת האם אני יכולה לדעתכם להשתמש בתמונה שלה?

בחוקים בעניין, אבל אני הייתי מרים אליה טלפון לפני שהייתי מציג את התמונה בקפה...

הכי בטוח לשאול אותה.

לא יודעת למה פחדתי מתשובה שלילית

הודעה זו ללא תוכן

את לא מכירה נשים? מספיק שהיא לא תאהב את איך שהיא נראית בתמונה

כך זה עובד בארה"ב על פי מה שאני יודעת (והם מחמירים כידוע): אם צילמת מישהו במקום ציבורי עקרונית מותר לך להשתמש בתמונה כל עוד את לא מרויחה ממנה כסף. בית קפה למשל הוא לא מקום ציבורי.

אם כל זאת הכל די אפור ונוהגים לא להסתבך. כבר קרה שמוזאונים הורידו תמונות ע"פ בקשת המצולמים.

בעיקרון המקפידים מחתימים את המצולמים על טופס "מודל רליס".

לפני יומיים שמעתי על מקרה של צלם שצילם קהל גדול מאחור. מה כבר יכולה להיות הבעיה? ובכן, מסתבר שהיה שם אחד עם סוודר עבודת יד מאוד בולט ומאוד מיוחד עם מישהי שלא היתה אישתו. בעקבות התמונה שפורסמה איפושהו האיש התגרש ותובע את הצלם.

כל מה שכתבו לך כאן החברים לא נכון.

אין לפרסם בשום כלי ציבורי תמונה של אדם ללא הסכמתו בכתב הכוללת את מקום הצגת התמונה ואת סוג התמונה.

כלי או מקום ציבורי הוא : עיתון, ספר, מוזיאון,  כל מקום ציבורי בהגדרתו (גם בית קפה),אתר אינטרנט(פרטי או ציבורי),לוח שנה או כל פרסום כלכלי וכו וכו וכו.

אותי תבעו כבר 3 פעמים ובתביעה אחת הפסדתי כסף רב (בשתיים יצאתי זכאי) למרות שלכולן היה לי אישור.

דנה תזהרי מזה כמו מאש - זה גם מקלקל את שם הצלם כי בציבור זה מוצג כאילו את גנבת.את זה עושה המצולם כי זו דרכו לקבל יותר פיצויים ולבנות סביבו אווירה של נפגע ומנוצל.

השמרי ואל תפרסמי דבר בלי אישור.

תודה לאל אבל עם חברים זה לא כך

בידידות

שמוליק

מה שכתבתי לא מבוסס על חוק אלה על מה שמקובל. כלומר במקרים מסויימים הצלמים מסתמכים על זה שאין עילה לתביעה כך שהמצולם לא יתרח לטבוע.

צילום ברשות הפרט - יש עילה ולכן לא כדאי להסתכן.

האם היה משהו ספציפי בתמונה שגרם לתביעה להצליח (במקרה שלך)? האם הטובע היה צריך להוכיח שנפגע או שנגרם לו נזק?

כשאתה כותב "היה לי אישור" אתה מתכוון בכתב או בע"פ?

מה לגבי צילום עיתונאי, למשל אתה מצלם דוכן עם אנשים בשבוע הספר. הרי לא תלך ותבקש אישורים, לא?

מה לגבי צילום פפרצי, האם צילום ידוענית בבגד ים בחוף הוא עבירה על החוק?

בכל מקרה ברור שעדיף לקבל אישור (ובכתב).

בארה"ב תובעים על כל דבר וזה ידוע. גם מערכת המשפט שלהם, בו חבורה של מושבעים שנאספו מהרחוב מחליטה מי אשם ומי זכאי,  היא לא ממש נושא שהם יכולים להתגאות בו. בארץ זה שונה.

בארץ ידוע לי על מקרים רבים בו תבעו את הצלם ובסוף גם שילמו לו פיצויים (התובע שילם). מקרה מפורסם הוא מקרה של צלם הארץ שצילם חרדי ברחוב כשמאחוריו פירסומת עם דוגמנית חשופה. אחרי עירעור פסק בית המשפט לטובת הצלם ואף דרש מהתובע לשלם לו פיצוי. כשמישהו נמצא ברשות הרבים יהיה לו קשה מאד לטעון שהצילום השפיל אותו ולא הוא השפיל את עצמו...

שמוליק לפי שיטתך כל כתבה בחדשות יכולה להסתיים בתביעת ענק של חברת החדשות. כך גם 70 אחוזים מצילומי העיתונות הרגילה שלא לדבר על עיתונות צהובה..... אדם לא יכול לטעון שהוא צולם עם בגד ים בחוף ים ציבורי שבו מבלים עוד מאות אנשים ולהגיד שהתמונה משפילה אותו, אם הוא מרגיש מושפל - כיצד הוא לא מתבייש לשבת בחוף הים עם בגד ים לעיני מאות או אלפי אנשים?! אם התמונה תופסת אותו כשהוא בדיוק מחטט באף או בדיוק שבגד הים שלו ירד טיפה כשהוא התכופף - זו יכולה להיות עילה לתביעה ובצדק כי מטרת הצילום היא להשפיל ולעשות רווחים על חשבון ההשפלה.

תביעה בצילום יכולה להיות גם על רקע הכיתוב שיבוא ליד התמונה או הפרשנות שתבוא יחד איתה ויציגו את המצולם בצורה משפילה או יוציאו לשון הרע על המצולם וכד'.

בכל מקרה, המלצה שלי - תיזהרו, שימו את עצמכם במקום המצולם ותשתמשו במצפון. אל תצלמו אנשים במצבים מביכים או במצבים שאתם לא הייתם רוצים שיצלמו אתכם בהם.

אני די ערה למה שקורה בארה"ב ואכן הרגישות פה גדולה בהרבה מאירופה. המדניות של צלמים (ואני מתכוונת למקצועיים שחיים מצילום) היא די ורסטילית. מאלה שמצלמים מה שבא להם ומסתכנים בתביעה (עדיין גם כאן לא כל אחד רץ לתבוע ולא כל מי שתובע זוכה), דרך אלה שמצלמים חופשי באירופה אבל נזהרים בארה"ב (מתוך ההנחה שהאירופאים סובלניים יותר) עד אלה שלא מסתכנים ומחתימים כל מצולם.

השתתפתי לפני כשבועיים במבצע צילום ובגדול הסתובבנו עם טיפסי מודל רליס. בפועל, אם נצליח להרים תערוכה מהמבצע, נשתמש גם בתמונות שאין להם מודל רליס וזאת ע"ס חוות דעת של מביני עניין.

בכל אופן, עדיין אני סקרנית לגבי השאלות ששאלתי את נער המדבר (למשל, אם היה בתמונות משהו ששימש עילה לתביעה או שאי פעם תבעו אותו סתם כי מישהו הופיע בתמונה)

חייתי שנתיים וחצי בארה"ב וחלק מהזמן שימשתי כצלם מקצועי,צילמתי כעיתונאי כ 10 שנים בידיעות אחרונות, שנה וחצי בעולם הזה ועוד כ 8 שנים בהארץ - לקראת הסיום עבדתי גם 4 שנים בדבר. כמעט שלא היו בעיות עם תביעות פשוט תמיד היתה עלי תעודה של התאחדות צלמי ועיתונאי תל אביב ואנשים גם הבינו אוטומטית ש"מצלמים אותם לעיתון" פה דנה באה עם סיפור אחר - צילום דמות חופשית ברחוב והכנסתה למיצג או תערוכה בקפה שכונתי - זה דבר שלא ייעשה מבלי רשותו של המצולם - בכל מקום בעולם, ברור שיש מי שלא איכפת לו, ויש מי שיכעס ותוכלו למצוא גם מי שיתהדר בתמונה .

אני נתבעתי במקרה אחד בספרד ע"י מפעל המכוניות סיאט - עשיתי כתבה חיובית דווקא, אבל בצילום אחד נראה אחד הרכבים עם כנף דפוקה, פעם אחרת נתבעתי ע"י חב מרצדס - בגלל שצילמתי קבוצה של צעירים שעשו פיקניק על מכסה המנוע בגרמניה, בשני המקרים זכיתי. בזה שהפסדתי היה קשור לבית קשישים בבוסטון ארהב - שם היתה כתבה וצילומים מוזמנים וקיבלתי היתר פורמלי בכתב מהפדרציה היהודית, אחת הזקנות באמצעות בתה תבעה וזכתה במשהו כמו 50.000 דולר - ברור שלא אני שילמתי אלא הפדרציה אבל התביעה שמית היתה נגדי וזה אינו דבר חיובי לשום צלם. כך למדתי שצריך לשים לב וניסיתי בשנים שלאחר מכן להקפיד על כך - ואכן לא אירעו לי עוד מקרים למרות שהמשכתי לצלם עד היום כ31 שנה.

בשביל מה צריך להכנס לזה ? חכם הוא חכם רק בגלל שאינו נכנס למצבים כאלה. בשביל מה להכנס לזה מקבלים פיסת ניר חתומה - נותנים לנערה כמה צילומים ל"בוק" שלה וכל העסק נפתר.

שמוליק

לא עלינו תביעות!!!