השאלה מנוסחת באופן מאוד כללי...
יש כמה סגנונות שונים לגמרי של צילומי כוכבים. העיקריים זה:
1. צילום בזווית רחבה באיסו גבוה צמצם פתוח וחשיפה די קצרה (לגבי כוכבים 20 שניות נחשב קצר...). ואז מקבלים הרבה כוכבים, ואפשר גם את שביל החלב - כמובן באזור המדבר וכד'.
2. צילום כוכב מסוים/ערפילית/ירח באורך מוקד גבוה. את הירח יחסית קל למצוא, בשביל למצוא ערפיליות בד"כ צריך ציוד מיוחד שמכוון אליהם (באורך מוקד גבוה מאוד קשה לכוון בדיוק למקום מסוים כשלא רואים אותו ברור). צריך חשיפה קצרה במיוחד (חצי שניה בערך, תלוי באורך המוקד ובכיוון שאליו מצלמים, בגלל תנועת הכוכבים).
3. שבילי כוכבים - חשיפה ארוכה כמה שיותר (בד"כ רצף צילומים של חצי דקה ברצף, עד שהסוללה נגמרת...). מאחדים אותם עם תוכנה יעודית (יש חינמית). תוצאות מפתיעות, במיוחד עם מכניסים לתמונה את כוכב הצפון (אפשר למצוא בקלות עם מצפן, בצפון בדיוק, בגובה של הקו שבו נמצאים על כדור הארץ - בארצנו זה 32 מעלות מעל האופק).
אשמח לענות על עוד שאלות.
עוד שאלה , איך ועל מה מפקסים (פוקוס) ?תודה
הי,
תלוי באיזה סוג של צילום זה:
אם זה כוכבים בכללי - בין אם זה כוכבים מפוזרים ובין אם זה שבילים - תעשה פוקוס אוטומטי על העצם המאיר הכי רחוק שאתה מוצא (ירח אם יש, אבל ההנחה היא שצילום כוכבים עושים רק בלילה בלי ירח) - למשל תאורת רחוב רחוקה או פנסי רכב. אח"כ תעביר לפוקוס ידני ותישאר עם אותו פוקוס.
אין הבדל במרחקים האלה בין 500 מטר ל-500000 ק"מ, במיוחד בזווית די רחבה.
אם אתה מצלם את הירח באורך מוקד גבוה - אתה חייב לעשות פוקוס ידני בעדינות עם LIVEVIEW של X10, הרבה סבלנות עד שתגיע לחדות מקסימלית. ככלל, בצילומי ירח וגם בצילומי מאקרו - אף פעם אל תסמוך על פוקוס אוטומטי!