זכויות יוצרים דיגיטליות לצילום ...

זכויות יוצרים דיגיטליות לצילום

חברי דויד גארי שלח לי עידכון חדש לחוק זכויות יוצרים שכל כך הייתם מוטרדים צצנו, בבקשה :

זכויות יוצרים בצילומים דיגיטליים – קיצו של "התשליל הדיגיטאלי"?

מאת: עורכי הדין ערן סורוקר ומתן שוק *

מיהו בעל זכויות היוצרים בצילומים דיגיטליים? עוה"ד סורוקר ושוק סבורים, כי ההסדר אשר נקבע בחוק זכויות היוצרים החדש, לפיו היוצר הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה, הוא ראוי. לפי הסדר זה, זכות היוצרים בצילום שייכת לצלם ולא לבעל כרטיס הזיכרון המותקן במצלמה.

מהפכת הצילום הדיגיטלי נמצאת בעיצומה. מאות מיליוני צילומים דיגיטליים מחליפים ידיים מדי יום, מועתקים על גבי מדיה דיגיטלית, מועלים ומורדים ברשת האינטרנט, נשלחים בהודעות דואר אלקטרוני ומודפסים במדפסות לייזר צבעוניות.

נתונים שהתפרסמו לאחרונה בארה"ב מעלים, כי ביותר מ-50% מבתי האב במדינה יש מצלמה דיגיטלית. נתונים דומים עדיין לא פורסמו בישראל, אולם לאור נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לפיהם למעלה מ-60% מהאוכלוסייה בישראל מחזיקה שני מכשירי טלפון או יותר, סביר להניח, כי בכיסם של רבים מאלו הקוראים מאמר זה, ישנו טלפון הכולל מצלמה דיגיטלית.

מהפכת הצילום הדיגיטלי הביאה בכנפיה גם סוגיות משפטיות. במאמר זה נעסוק בשאלה: מיהו הבעלים בזכות היוצרים בצילומים דיגיטליים? פתרון שאלה זו מחזיר אותנו מהתקופה הדיגטאלית במנהרת הזמן לשנת 1911.

חוק זכות יוצרים, 1911

חוק זכות יוצרים החל בישראל מושתת על חקיקה אנגלית משנת 1911 אשר הוחלה על ארץ ישראל המנדטורית בשנת 1924. החוק מנוסח בלשון אנגלית דאז ותרגומו הרשמי לעברית אינו בהיר.

מסתבר, כי בשנת 1911 כבר היו צילומים בנמצא. החוק מסדיר את נושא זכות היוצרים בצילומים. החוק קובע בסעיף 35(1), כי צילום יכול להיות נושא לזכות יוצרים, שכן הוא בגדר יצירה אומנותית. בתי המשפט קבעו, כי כל תצלום הנובע מהצלם, מכישרונו מעינו ומשיקול דעתו יזכה להיות "יצירה אומנותית"; כאמירתה של שופטת בבית המשפט המחוזי - ניתן לצלם אלף פעמים את מגדל פיזה, באותה זווית ובאותם תנאי תאורה ולכל אחד מהצילומים תהיה זכות יוצרים משלו (ת.א. (ת"א ) 24478/87 עוזי קרן נ. יפתח שביט, פס"מ נ"א (1) 139).

הבעלים הראשון של זכות היוצרים בצילום על פי החוק הישן

מי הבעלים בזכות היוצרים בצילומים? החוק קובע (בסעיף 21) כי בעל זכות היוצרים בצילום הוא "האיש שהיה בעל הנגטיבה בעת עשייתה...". נגטיבה היא תרגום לעברית מיושנת של המילה האנגלית Negative ובלשון ימינו - תשליל. החוק קבע, כי מי שהיה הבעלים של התשליל בעת צילום התמונה הוא בעל זכות היוצרים ב"תוצר" – הצילום.

הסדר זה נבע, כפי הנראה, מכך שבשנת 1911 לתשליל היה ערך כלכלי רב ומי שהשקיע ורכש את התשליל ממילא ראוי היה כי יהיה בעל זכות היוצרים בתצלום שנוצר ובעל הזכות לעשות ממנו העתקים. מצב כלכלי זה, ביחד עם החיבה הידועה של הדין האנגלי לזכות החזקה (possession), יצרו את ההסדר המשפטי המתואר.